m looking forward for another experiment…I draw something for Christmas and asked Francois to continue the drawing, I guess we will put it

via Hopper Games – Drawing with my friend from Indonesia.

Dessins de François

I was curious about experimenting electronic drawing more. So I have downloaded a free version of the tool “Zen Brush”. I’ve read that it’s one of the best (but they all are, isn’t it?). The free version has a limitation => it’s not possible to use ctrl+Z… Hey ! That’s great ! That is not a limitation, that is a feature that the commercial version does not have!

I like to draw people, but I don’t like when they notice it. But with the phone, no problem, they don’t think I’m drawing them. So here was the little game/challenge: in a noisy RER, between 2 stations, draw on a phone with one finger…

Here is the result of the game:







Finally it was more about sculpting in 2D than drawing…

Reading books, learning, watching videos, playing stupid games and drawing. I have so many things to do in the RER!…

View original post 14 more words

Posted: February 14, 2013 in Uncategorized

and again, I hope for you you read hebrew


“באשר ללבוש, לקליפה של הגיבור המודרני … האין לבגד זה של ימינו, שספג עלבונות עד בלי די, יופי משלו וחן טבעי לו? האין הוא הלבוש ההכרחי לתקופתנו למודת הסבל, הנושאת על כתפיה הכחושות והשחורות את סמל האבל התמידי? שימו לב לבגד השחור ולמעיל הארוך, פרט ליופיים הפוליטי שהוא ביטוי לשוויוניות בין כל בני האדם, יש בו גם יופי פיוטי, דהיינו מתן ביטוי לנפש הקולקטיבית – תהלוכה ארוכה של קברנים, פוליטיקאים-קברנים, נאהבים-קברנים, קברנים בני המעמד הבינוני. כולנו משתתפים בהלוויה כלשהי.”

שרל בודלר, על החליפות השחורות של תקופתו (הפרק שלו הוא אחד היפים בספר המלא כל טוב הזה)

פתחתי ספר יפהפה על האמן-הבמאי רוברט וילסון (כתבתי עליו קצת דרך הדיוקן שצילמה אנני ליבוביץ’), ונתקלתי בתמונה שעצרה לרגע את נשימתי.

Kinostarts -


זה רגע מתוך האופרה Der Freischütz (קֶלַע הכשפים) של קרל מריה פון ובר. אין לי מושג מי הדמות. כלומר, יש שם זר ורדים קדושים שהגיבורה מקבלת מנזיר כסגולה נגד תעלולי…

View original post 256 more words

Posted: October 27, 2012 in Uncategorized

A heartwrenching blog, by a skinless soul, that will make you sorry you don’t understand hebrew.


לאודי רז, ששלח לי את היופי הזה

אז ככה: החל מהמאה השש עשרה לפחות, היפנים מתקנים כלים יקרים של טקס תה באופן שלא מסתיר את הסדקים והשברים, אלא להפך, מבליט אותם. לפעמים הם מערבבים אבקת כסף או זהב בדבק המחבר. היפנים כדרכם ליטשו את הצדדים המעשיים, הרגשיים והפילוסופיים של המסורת הזאת וקישרו אותה לשורה שלמה של מושגים. (המוכר ביותר במחוזותינו הוא הוואבי סאבי) אבל אני, מערבית שכמוני, רוצה לכתוב על המפגש הישיר עם הכלים השבורים והמתוקנים. לא משנה סדורה אלא שברי מחשבות שהתפזרו לכל הכיוונים.



היחס בין תכנון (יצירת הכלי) למקריות (שבירתו), היכולת לשחרר, להכיר בתקלות הוא נושא חם מאד אצלי בחיים ובאמנות. הזיקה בין חירות לוויתור על שליטה.

לסעודת הפיות שנערכה להשקת חפץ לב הוזמנו שתים עשרה פיות, כלומר שנים עשר אמני בובות מהארץ ומחו”ל שהסבו לשולחן ארוך של ליל סדר; כל אחד מהם הציג מופע קצר באזור הצלחת שלו. הפיה האחרונה…

View original post 470 more words

My blog, which I grew for over a year now, is here: ThisAddress, check it out!

It’s a platform for spontaneous drawing, and was about spontaneous music as well (until saving recordings became too hard to maintain…)


To celebrate the 50th post, a new 5 and 2.

5 Photos, and two sketches of my dad.

Till nextime!

Taken on the beach, August 2011

Amir Lev clouds

Whiter shade of pale

Natural surroundings August 2010

Rain, damnit!

One Liners

Posted: October 20, 2012 in bike, black and white, logs, one-line, Paris, pencil

My beloved drawing mentor suggested an exercise:
– Try a complete drawing without lifting the pen(cil)

Here are some results,

N-Joy and Till nextime.

A garden corner

Strange shop, with lotsa this-and-thats in boxes

Same shop, other thisNthats in the window

Parisian street

Wood logs begging to be drawn

Bike taking the train home.

Art&$: Minority report

Posted: October 9, 2012 in commentary, money, rothko

Had no time to publish in a while, but sometimes news are too breathtaking to let them pass you by.
Just read a piece of news that made my heart skip a beat:

– A controversy in the art world!
– Someone ‘Ruined\ Improved an original Rothko
– Criminal is quoted as saying “I added value to it.
(You can read the news in English, Hebrew of French right here: English Hebrew French)

I remember how mesmerised I was once in Buffalo-N.Y staring at a huge Rothko and being grateful that art exists, and I am equally grateful for these ‘vandals’.

Look (or listen) – Art’s function is to wake you up from the constant daily sleep, from the brain’s routine, and transfer you to reality, be it even for a moment, but what happens when art becomes the routine?

What happens when people see a Rothko, Matisse, Monet, and that’s exactly what they see?
Not the clash of colors and shapes, not the struggle form with the eye, but the name of the artist and the price tag.

I am moved to tears by art, but paying 86.9 Million for a “Rothko” is not art appreciation, it is speculation,
And shit happens.
And if you buy art ’cause it moves you, be ready to get moved when it is destroyed.

As for me, you’ll find me at the museum, appreciating both the Mona-Lisa (well… mainly the line of tourists in front of it) and Duchamp’s Mona-lisa with a mustach.
(BTW – if someone would put a false signature on Duchamp’s rendition, will he be a criminal? an artist? both? neither?)

And one more thing – in the video of the Rothko you can see a small bit of the restoration process, which made me imagine the difference between the brush-strokes he made, the “Criminal’s” brushstrokes, and the restorator’s brushstrokes.

Now, all three remain forever on the painting, which one of them would you find most different.

Yea, yea, I know you don’t care, but as Laurie Anderson once said (god, I love that woman!):

When I do my job,
I am thinking
About these things,

‘Cause when I do my job,
Is what I think about.

A list of unsorted wishes for the newyear.

So you won’t say I am not going out of my way to bring culture to right your doorstep, I went to a contemporary music concert yesterday, where the dress-code is classical, but the music is a-tonal.
Was great meeting friends, was great drawing, was great listening!


One cello (is the loneliest number)
two harps